מקור להשראה

כיצד אחרים רואים אותנו ? מה חושבים עלינו ? איזו השפעה יש לנו כפרטים על אנשים ואירועים בסביבה הקרובה לנו ובסביבה הרחוקה יותר?
אלו הן מעט מהשאלות המעסיקות אותנו יום, יום. למעשה, קשה לנו מאוד לתפוס את ההשפעה הרחבה והניכרת שיש למעשינו ומחשבותינו, הן על הסביבה הקרובה והן על הסביבה הרחוקה.

כשהורה מאושר, האין זה ניכר בילדיו ?
אנו מתלבטים רבות, בכל הנוגע לגידול ילדינו. רוצים לתת להם את המיטב, אך כיצד נוכל לתת לילדנו את המיטב כשאנו מונעים זאת מעצמנו?
פעמים רבות אנו מונעים מעצמנו דברים שאנו רוצים באמתלה שזה יבוא על חשבון משהו אחר. לא יוצאים לבלות עם חברה כדי לא להשאיר את הבעל והילדים לבד, לא מתגרשים כדי לא לפגוע בילדים, לא לומדים כדי לא לפגוע בתקציב המשפחתי. כשאנו כבר מעיזים לקחת לעצמנו, אנו מתמלאים ברגשות אשמה. השאלה במי ההימנעות הזאת בסופו של דבר פוגעת ? כמובן שלא רק בעצמנו. אנו שבויים באמונה שכשאנו מוותרים על רצוננו אנו נותנים מעצמנו לאחרים, אך נרד לעומקו של עניין, נגלה שלא זו בלבד שמנענו משהו שאנו רוצים מעצמנו, אלא מנענו גם משהו מאחרים: לחיות לצד אדם המממש את עצמו וגאה בעצמו ובתרומה שיש לו לעולם. אדם כזה, משמש לנו מודל להשראה.

ניקח לדוגמא את מלחמת המפרץ. הייתה אז בקשה מפורשת מהורים ללבוש את המסכה שלהם קודם ואח"כ לטפל בילדים. הגיון פשוט, הורה שאינו נמצא בסכנה, יכול לתפקד ללא רבב ולתת את המרב שהוא יכול לילדיו. אפשר היה לדמיין זאת אחרת ? מה היה קורה אז ?
קחו את התבנית הזו לכל תחום בחייכם: עבודה, לימודים, זוגיות, בילויים ועוד…..

חברתי הטובה רחל אוזן תמיד אומרת: "עדיפים רגשות האשם על רגשות התסכול". מרגשות התסכול אף אחד לא יוצא נשכר, רגשות התסכול גוררים אחריהם התנהגויות שאינן מעוררת כבוד והערכה, כגון: כעס ואגרסיביות אקטיבית או פסיבית. אם נוותר על משהו שמאוד חשוב לנו לטובת רצונו של משהו אחר, כיצד נרגיש כלפי אותו אדם ? כיצד ננהג למולו ?
לעומת זאת רגשות האשם על משהו שעשינו למען עצמנו יביאו מקסימום לרצון לפצות את הזולת: ילדים, בעל.... ולהיטיב עימם. האם יש ספק בכך שהסביבה תהנה מאיתנו יותר כשאנו שבעי רצון ונחת ? כיצד ההתנהלות שלנו בעולם תראה כך או כך? כיצד נגיב לקרובים לנו ? כיצד נצעד ברחוב?
חישבו! באיזה חלקים בחיים שלכם אתם כבר משמשים מקור להשראה לאנשים סביבכם ? לאלו תחומים אחרים בחייכם תוכלו להרחיב זאת ?
כשאומרים לי שאני מודל להשראה, אני מתמוגגת. בעיני, אין מחמאה גדולה מזו, ואין זה חשוב באיזה תחום. יום אחד אמרה לי השכנה שבזכותי היא קנתה שמלה, אחרי שנים שלא לבשה שמלה. היא נהנתה לראות את האישה שבי בשמלות שלבשתי, ודרכי היא יכלה לראות את הנשיות שיש בה, כשהיא לובשת שמלה. מה ראו בה אנשים בסביבת העבודה שלה כשהיא לבושה בשמלה ? מה ראה בה בן זוגה ? ילדיה ?
דמיינו לעצמכם את ההשפעה שיש לכם בנושאים יותר מהותיים וחשובים בחייכם: עבודה, גידול ילדים ועוד.
עלינו להבין את ההשפעה האדירה שיש לנו על הסביבה ועל היקום כולו .
זוהי למעשה מעין אחריות המוטלת על כתפינו: לדאוג ולטפח ראשית את עצמנו , להשקיע ולתת לעצמנו את המיטב ואת המרב .
כאשר משהו מספר לי שהוא נמצא בתהליך של טיפול בנושאים הדורשים התייחסות מיוחדת בחייו , אני תמיד מברכת על כך.
אני רואה באימון כלי נפלא לצמיחה,עשייה והתפתחות אישית , תוך שאנו מגלים בנפשנו את השדות בהם נועדנו לשמש מודל להשראה.
ודאי שיש עוד כלים , אך הנושא העיקרי, עליו אנו צרכים לתת את הדעת, אינו טמון בכלים , אלא בדרך בה אנו הולכים ,אין זה חשוב עם נרכב על חמור, סוס או גמל , כל עוד אנו צועדים בכוון הנכון.